על מהויותיו של הספורט –  על שיאים ושבירתם (חלק שבעה עשר) / מולי

אם ניכנס עמוק-עמוק ללבבו של כל ספורטאי מקצועי נגלה שמשאלתו הכמוסה היא שבירת כל שיאי העולם האפשריים, ויצירת מצב בו אף אחד אחר בעתיד לא ישבור לעולם את השיאים שהוא הציב.

הבעיה בתפישה זו היא שאם מישהו מציב שיא, זה כבר מראה שעקרונית אפשר להגיע אליו ומכך שסביר שמתישהו שיא זה יישבר.

ההנחה הסמויה שמאחורי עיקרון זה קובעת שבעתיד הספורט יגיע לרמה גבוהה עוד יותר ולכן ניתן יהיה לשפר את השיא. ככלל, כל התרבות המודרנית מבוססת על ההנחה הסמויה הזו שבעתיד יהיה טוב יותר מבהווה. האמינו או לא, תפישה זו לא שררה בכל זמן ובכל מקום. בסין הקיסרית, למשל, היתה תפישה שקבעה שאי שם לפני אלפי שנים החיים היו מושלמים ומאז הם רק מתדרדרים והולכים. אפילו בתנ"ך, אם חושבים על כך, פעם היה גן העדן המושלם, ומאז הגירוש מגן העדן באו לעולם הכאב, השלטון והעבודה הקשה כאמור בדברי אלוהים לפני הגירוש מגן העדן  בספר בראשית, פרק ג' פסוקים ט"ז-י"ז: "אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ׃   וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּֽי־שָׁמַעְתָּ֮ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּךָ֒ וַתֹּ֨אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֨יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכְלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃"

אחת השאלות המעניינות היא האם תהיינה גבולות ליכולת הספורטיבית האנושית? האם תמיד ניתן יהיה לרוץ מהר יותר?  להרים משקל גבוה יותר ? (לקפוץ רחוק או גבוה יותר הם בעצם תוצר גם של יכולת הריצה ומכך שאם ירוצו מהר יותר גם יקפצו רחוק/גבוה יותר….)

התשובה העקרונית הנוכחית לשאלה זו מערבת אל תוך הספורט אלמנט חיצוני והוא המדע (שעוד ארחיב בנפרד על קשריו עם הספורט). התחושה המקובלת בימינו היא שמאחר והמדע ימשיך ויתקדם בעתיד – כך תעשה גם היכולת הספורטיבית. המדע מצליח שוב ושוב לקחת אלמנטים נוספים של הספורט ולשפר אותם הן ברמת הפרקטיקה הספורטיבית (קפיצת פוסברי במקום קפיצת "גלילת בטן"), תנאי השטח (מסלול ריקורטן משובח), סטטיסטיקה משופרת  (מוניבול), רפואה, תזונה, שיפוט ועוד אין ספור מרכיבים של  כל מה שקשור לספורטאי ולספורט.

לרוב השיאים משתפרים בעקומה אטית, עקב בצד אגודל, אך יש מקרים בהם השיאים קופצים כמו ב… קפיצה לרוחק. רוב האנשים זוכרים את  בוב בימון והשיא האלמותי שלו,  אך כבר לפניו היה  ג'סי אוונס שהייה הקופץ הראשון בהיסטוריה שקפץ למרחק מעל שמונה מטרים ב-25 במאי 1935, וקבע שיפור של חמישה עשר סנטימטרים לשיא עולמי שעמד על 8.13 מ' והחזיק מעמד עשרים וחמש  שנים עד שהגיע רלף בוסטון ב-12 לאוגוסט 1960  ששיפר משך חמש שנים את השיא העולמי שש פעמים, סך הכל בכולם יחד בעשרים ושניים ס"מ.

ואז, באולימפיאדת מקסיקו , הגיע בוב בימון 1968 שקפץ למרחק של 8.90 מ' (שיפור של חמישים וחמישה ס"מ מהשיא הקודם), והחזיק בו במשך עשרים ושלוש שנים עד אולימפיאדת טוקיו 1991 כשמייק פאוול – שיאן העולם הנוכחי קבע תוצאה של 8.95 מ'. מאז עברו  כבר שלוש עשרה שנים ומי יודע מתי השיא הזה יישבר ובכמה סנטימטרים?

אז יש לנו לשבור מדרג שלם של שיאים בפירמידה עולה:  שיאים אישיים, שיאי מועדון, שיאי מדינה, שיאי יבשת, שיאי תחרות ספציפית, ושיאים עולמיים.  לכאורה, מי ששובר את השיא העולמי שובר את כל השיאים, ואולם יש לכך מספר יוצאים מן הכלל . אם שברתי את השיא העולמי בתחרות מסוג א', הרי בכל התחרויות האחרות שיא התחרות יהיה נמוך יותר. התחרות הבולטת מכולן הוא האולימפיאדה, ואכן יש לה את שיא האולימפי. אבל לא רק אלמנט סוג ארגון התחרות, בהחלט יכול להיות, למשל, שיא מותנה מקום כגון "שיא מסלול" למרות שנערכות בו מספר תחרויות שונות, או שיא מותנה זמן המוכר כ"תוצאה הטובה ביותר השנה".

לעתים יש שיא שנראה בלתי שביר בשל התנאים המשתנים: ווילט צ'מברליין קלע מאה נקודות במשחק נ.ב.א. בו ניצחה הפילדלפיה ווריורס את הניו יורק ניקס. מאז משחק זה שנערך בשני למרס 1962, ההישג השני הטוב ביותר שייך לקובי בריאנט שקלע שמונים ואחת נקודות, שלוש נקודות יותר משיאו הקודם של ווילט עצמו.  הטענה העקרונית היא שהמשחק השתנה וכבר אין אנשים כמו ווילט ששולטים בו בצורה מוחלטת תוך יתרון מוחלט על פני האחרים, אך מאחר ושבעה שחקני נ.ב.א. קלעו מעל ל ששים וחמש נקודות במשחק, רובם יותר מפעם אחת. (ווילט, אגב,  עשה זאת חמישה עשרה פעמים), אני בהחלט מאמין ששיא זה יוכל להישבר אי פעם, מה גם שבימינו יש קליעות לשלוש נקודות שלא היו בזמנו. הבעיה כאן היא שזהו שיא אישי במשחק קבוצתי, ולכן יהיה צורך להמתין לבואו של שחקן שיהיו לו יתרונות ויכולות מעבר למוכר ולאלו, בצירוף נכונותם/ן של בני/ות קבוצתו "לעבוד למענו/ה" יהפכו את  שבירת השיא לאפשרית.

ישנו עוד סוג של שיאים שמחזיק מעמד מזה זמן רב: השיאים של שחייניות מזרח גרמניה מחד ושיאי השחייה עם בגד הים שהוחלט לאסור על השימוש בו מאידך. אלו גם אלו הם שיאים שהושגו בעזרת עזרים מדעיים שנקבע מאוחר יותר שאינם מקובלים.  ועדיין, שיאים אלו שקבעו פער קדימה, נמצאים בפער גדול יחסית מהמצב בהווה ולכן יש לשער שייקח זמן רב עד שאחד אחד גם הם יישברו.

ואיך אפשר בלי שיאן  שבירת השיאים העולמיים שהוא, לפחות על פי הידוע לי, סרגי בובקה. תופעת הטבע הזו שבר שלושים וחמש פעמים את שיא העולם: שבעה עשר פעמים באצטדיון פתוח ושמונה עשר באולם.

ובשבירת השיא ננוחם.